<h1>ארחות חיים הלכ' סוכה סימן מ'</h1>
<h2>דף מז.</h2>
ובזמן הזה שאנו עושים שני ימים טובים יושבין בסוכה שבעת ימים שמיני שהוא י"ט ראשון של שמיני עצרת יושבין בה ואין מברכין בה מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין מספק. וכן טומטום ואנדרוגינוס לעולם אין מברכין מפני שהם חייבים מספק ואין מברכין מספק. והראב"ד ז"ל הגיה עליו ואמר רואה אני מדבריו שהנשים שהם רשות אין מברכות כלל ואין הכל מודין לו ע"כ. ויש נותנין טעם למה אין מברכין על הסכה ביום שמיני של עצרת כי מאחר שעשאוהו קדש בתפלה שאמר יום שמיני חג העצרת לא נעשהו חול שנברך על הסוכה כמו שהיה שביעי שהוא חול המועד. וי"א טעם אחר משום דאין מברכין על ספק י"ט אלא כדי שלא יזלזלו במלאכה וגם כן אין לברך בשמיני ספק שביעי על הסוכה שמא יזלזלו בו ויאמרו חול הוא וי"א טעם אחר כי היום ההוא מתפללין על הגשמים וכדי שיתפללו בלבב שלם. גמר מלאכול ביום שמיני מוריד כליו ומפנה אותן אין לו מקום להוריד כליו אם היתה קטנה מכניס בה מנורה ואם היתה גדולה מכניס בה קדרות והקערות וכיוצא בהן כדי להכיר בה שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה ומפני שהוא י"ט אינו יכול לפחות בה ולפוסלה. יש מקומות בצרפת שאין אוכלין בסוכה בליל שמיני עצרת וביום אוכלין שם ואין טעם לדבריהם. והר"ם נ"ע היה אוכל לילה ויום בתוך הסכה אף אם אירע שמיני עצרת בשבת אוכל סעודה שלישית בסוכה. וגם היה נוהג בליל מוצאי סוכות לעלות לסוכה ונוטל רשות ממנה ואומר יהי רצון שנזכה לשנה הבאה לישב בסוכה של לויתן.
<h2>דף מח.</h2>
גמר מלאכול ביום שביעי שחרית לא יתיר סוכתו אלא מוריד כליו ומפנה אותן מן המנחה ולמעלה. אין מקום לפנות פוחת בה ארבעה על ארבעה ואם הוצרך לאכול בשאר היום אוכל בסוכה דמצותה כל שבעה.
